"את עוד תגיעי רחוק, יש לך פוטנציאל, השמיים הם הגבול בשבילך! " – עם המשפט הזה הלכתי במשך שנים, מצד אחד הוא מאוד החמיא לי, אך לפעמים הוא היה נטל גדול ומעיק. מהו הפוטנציאל הזה? האם באמת השמיים הם הגבול בשבילי? אני רואה גבולות הרבה יותר ברורים וקרובים: אישה, חרדית, אמא לשישה ילדים, זה לא בדיוק פרפר חופשי שעף לשמיים... ובכלל, האישיות שלי, תחומי העניין שלי, ההשכלה שלי והיכולות המקצועיות האם הם לא מהווים גבולות בפני עצמם?
במשך שנים התנסיתי במגוון תחומים מקצועיים שכל אחד תרם לי בתהליך הבירור: יזמות עסקית, הקמת ארגון התנדבותי למשפחות שכולות מטרור ואסונות, הקמת תכניות תעסוקה מקצועיות ועוד.
המשרה הנוכחית שלי כמנהלת ארגון תעסוקתי הכריחה אותי לחזור ולברר את המשמעות של המשפט הזה מבחינתי, ולהתעמק באופן מקצועי ברצון שלי לגדול ולהתפתח. התובנה החשובה ביותר שקיבלתי היא שאני "מוגבלת", בגלל החיים הפרטיים שבחרתי, בגלל הידע המקצועי שרכשתי, בגלל הכישרונות הספציפיים לי, בגלל כל אלה, השמיים הם לא הגבול בשבילי.
חשבתי שהתובנה הזאת תחליש אותי, כי המציאות טפחה על פניי במלוא עוצמתה, אך להפתעתי, מאז, מרחב הבחירה שלי רק גדל, הבנתי לעומק את היכולות המקצועיות שלי, הבנתי שיש לי כישורים ייחודיים, הבנתי את המינון שאני צריכה בין חיי הפרטיים לבין חיי המקצועיים, ובחרתי להציב לי גבולות נכונים ולהתפתח, לגדול בכיוון מדוייק מותאם ואפשרי בשבילי.
במסגרת העבודה, אני נפגשת עם כל כך הרבה אנשים שבאים עם משפטים דומים – תוויות, או אפילו קביעה ברורה על ידי יועץ תעסוקתי או מאבחן מקצועי: הכי מתאים לך פסיכולוגיה ! סיעוד ! את תהי גרפיקאית! סביב אבחנות שנקבעו קיימת חווית תסכול מתמשכת- לעיתים של אי יכולת לממש את האבחנה המקצועית (לא פרקטית למציאות החיים שלי), לעיתים חוסר הלימה בין האבחנה לרמת הביצוע הנדרשת על מנת להתמחות בתחום (לא מספיק לממש כישרונות בקישוט עוגות –להצליח ולהתפרנס צריך דווקא לא מעט אסרטיביות וכישרונות עסקיים).
גבולות המציאות והיכולת לממש את האבחנה המקצועית, הם בסופו של דבר הקובעים - זה לא בהכרח נובע מקושי טכני, אלא בעיקר מהיבטים חשובים נוספים שלא נכללו בתוך הבחירה והאבחנה המקצועית.
"אני לא יכולה לעזוב 8 ילדים ולצאת לתקופת לימודים ארוכה ואינטנסיבית" אמרה אחת, "למרות שאני מאוד מוכשרת ויצירתית, אני לא מצליחה לקבל תשלום עבור עבודות הגרפיקה שלי" מתארת אחרת, אלה רק מעט מתוך ההתמודדות עם התוויות שקיבלו במסגרת הייעוץ התעסוקתי.
אני כל כך מזדהה עם התחושות, לקח לי באופן אישי זמן רב לסלול את הדרך המקצועית הנכונה לי, גם אנשים שמומחים ביכולת לזהות כישורים מקצועיים (יועצים , מאבחנים וכו') מאבחנים בעיקר יכולות וכישורים אשר מתורגמים לבחירה מקצועית – אך אבחונים שכאלו נשענים על היבט אחד, ואינם ערים להשלכות בתוך מציאות חיי ולמגבלות שלי.
אנחנו נוטים לפתור בעיות תעסוקתיות בעוד לימודים ובידע, כאשר בפועל, ידע הוא נדבך חשוב, אך הוא עדיין רק נדבך אחד בתוך מציאות מורכבת, בחיינו קיימות מגבלות שצריך לתת עליהם את הדעת לא פחות כאשר עומדים לפני החלטה בתחום התעסוקה.
המוגבלות (שתמיד קיימת, ושלא יספרו לכם אחרת!) מכתיבה את המסגרת האישית ואמורה להגדיר וגם לדחוף אותנו לעשות בחירות מושכלות בתוך מרחב התמרון האישי שלנו.
בעוד תכניות תעסוקה רבות ומשרדים ממשלתיים עוסקים בהצעת פתרונות למובטלים, מעטים חוקרים את הסיבה לכך שרבים מבין דורשי התעסוקה לא מנצלים הזדמנויות המוצעות להם מכל מיני סיבות. אז למי זה עוזר?
ידע הוא מרכיב מרכזי בתעסוקה שלך, הוא נרכש ותוכל לצבור אותו, על ידי רכישת השכלה, ובאופן בלתי פורמאלי - מתוך נסיונך המקצועי. איזה ידע אנחנו רוכשים בחיינו? ומה עושים כאשר הידע המקצועי שרכשנו כבר אינו רלוונטי?
